ארגון מגדלי הירקות
חיפוש באתר
 
   
עוד באתר
 
תקשורת
עובדים וכוח אדם
ביטוח
יצוא ויצואנים
תעשייה
בשווקים וברשתות
בטיחות
על הפרק
ירקות ובריאות
תפקידים מנויים ופרסים
מן העולם
כותבים על יוסטה
אתרים מומלצים
הוועידה ה-14

ראיון עם עומר זידאן עם פרישתו מניהול אגף הירקות בשה"מ וכניסתו לתפקיד מנהל בפועל של שה"מ

עמוד הבית>תקשורת>ראיון עם עומר זידאן עם פרישתו מניהול אגף הירקות בשה"מ וכניסתו לתפקיד מנהל בפועל של שה"מ
 

עומר זידאן בן למשפחת חקלאים מהכפר ימה-זמר. השנה קיבל עומר את פרס אגריטך על מפעל חיים, ובין שאר נימוקי חבר השופטים נאמר: "עומר, מומחה בעל שם עולמי בתחום העגבניות, תרם במשך שנים לחקלאים בארץ ולעבודת מש"ב בארצות אחרות... בתפקידו כסגן מנהל שה"מ למקצוע ובשנות עבודתו הרבות כמנהל ענף הירקות עשה הענף קפיצות דרך מרשימות בהתפתחותו, הפך להיות ענף יצוא מספר 1... ועבר מהפכה ברמת איכות התוצרת ומגוון הירקות.

עומר ידוע כאדם נעים הליכות, שותף בפעילויות ציבוריות רבות ואחד מאנשי המקצוע המוערכים ביותר בחקלאות הצומח. משמש זה 41 שנים בהדרכה חקלאית.

 

אלו תהליכים עבר ענף הירקות בארץ?

המהפכה היא במגוון, באיכות ובזמינות. בשנת 1948 היו בישראל 15 מיני ירקות, ולכל אחד מהם היו 3-1 זנים. כיום יש בארץ כ-100 מיני ירקות ועשרות זנים מכל אחד מהם. מבחינה זו אנחנו אימפריה של יכולת גיוון ומגוון, וכל מגדל ירקות יכול למצוא לעצמו את הנישה המתאימה ואת מקומו בייצור הירקות השונים בישראל.

כיום מתחוללת מהפכת צריכה במדינות המפותחות. יותר ויותר אנשים מודעים לבריאותם ועוברים למזון טרי ובעל תרומה בריאותית. בארה"ב ענו 90% מהנשאלים, בסקר שנערך שם לאחרונה, כי הם מעדיפים מזון טבעי על-פני תוספי המזון הסינתטיים. בבריטניה, הנחשבת לקניין הגדול ואולי הטוב ביותר של ירקות ופירות מישראל, רבע מהארוחות הנרכשות ברשתות השיווק הן באריזות מוכנות לבישול או מוכנות לאכילה ללא בישול.

גם בישראל הולכת וגוברת הדרישה של הצרכנים למזון מוכן לאכילה, וכיום יש מפעלים שאורזים מנות קמעוניות מוכנות לבישול או למאכל טרי, בהם מגוון גדול של ירקות, כגון: גזר, צנונית, נתחי ברוקולי, חסה ועלי חסה שטופים ומוכנים לסלט, עלים ירוקים אחרים, תערובות סלט, שננות שום מפורק ומקולף, בצל ירוק, תפוח-אדמה קלוף, תבלינים ועוד.

בישראל ובעולם עולה המודעות לתרומתם של הירקות, הן מעצם ההנאה הקשורה באכילת אוכל מגוון צבעוני, בעל עושר טעמים, מרקמים וריחות, והן מהתרומה של הירקות בוויטמינים, בסיבים תזונתיים, במינראלים, בנוגדי חמצון ועוד, שחשובים לבריאות. כל אלה מהווים בסיס שיווקי לעידוד המכירה והצריכה של ירקות, ולא סתם הצריכה לנפש בישראל מגיעה לכ-180 ק"ג ירקות בשנה, ובמאמץ קל יכולה לעלות עוד יותר.

במעמד זה חשוב מאוד לנצל את ההזדמנות ולדרוש את המשך חיזוק המו"פ בענף הירקות לבחינה ולהחדרה של מוצרים וזנים חדשים, אשר הם הגורם והאמצעי החשובים ביותר לעלייה ביבולים, לשיפור באיכות ואף להפחתה בשימוש בחומרי ההדברה, כאשר ברקע שימוש בזנים בעלי סבילות או עמידות לפגעים למיניהם.

 

כחסיד של גידול ירקות במבנים מוגנים, מה היתרונות והחסרונות?

מגוון המתקנים המוגנים רב: מנהרות מסוגים שונים, בתי רשת, בתי צמיחה וחממות לסוגיהן. יש לגידול במבנים גם חסרונות, ביניהם עלות גבוהה הקשורה להקמתם, מגבלות אקלימיות, מוגבלות של מחזורי הגידול, אבל בחלק גדול של המקרים היתרונות עולים עליהם, וביניהם: הגנה על התוצרת מפני פגעי מזג-אוויר, יכולת שליטה בתנאי האקלים (הנקודתי), ייעול עלויות הייצור, ובעיקר המים, ייצור מתמשך ואיכותי, הגנה מפני מזיקים והפחתת השימוש בחומרי הדברה.

בהזדמנות זו ניתן לציין, כי כעת יש בישראל 50 אלף דונם של ירקות הגדלים תחת בתי צמיחה ומנהרות עבירות ועוד כ-20 אלף דונם של ירקות הגדלים תחת בתי רשת למיניהם. צריך להמשיך ולעודד מעבר של גידולים, כמו למשל ירקות עלים, משטח פתוח לבתי גידול מוגנים, דבר שיכול לפתור בעיות לאזורים, כמו חבל לכיש וכמו אזור רמלה, שבהם נמצאים רוב גידולי העלים: חסה, שורש פטרוזיליה, עלי סלק, מנגולד, סלרי, שמיר, סלרי אשרוש ודומיהם. בנושא זה יש להגיע להסכמה בין ארגון המגדלים, ענף הירקות במועצת הצמחים ומשרד החקלאות, להובלת פרויקט של הכנסת כל המגוון של גידולי העלים לתנאים מוגנים. צריך להיערך לכך בתקציב מתאים, אשר יאפשר בניית בתי גידול, הקמת מערכי אריזה ובתי קירור, כדי לשמור על שרשרת קירור ולאפשר שיווק רציף של תוצרת נקייה וטרייה. הטוב ביותר הוא למנות לצורך זה פרויקטור, להכנת תוכנית פעולה לקידום הנושא.

 

אם כך, אילו ענפים או נושאים אתה חושב שצריך לעודד בימים אלה עבור החקלאים?

אם נצא מההנחה שחקלאי ישראל הם חקלאים מנוסים וטובים ויודעים לייצר וגם לייצא, יש כמה נושאים שאותם צריך לעודד למענם: מים, עובדים זרים איכותיים (תאילנדים), טיפוח נושא האיכות והמצוינות וחיזוק הייצור ליצוא.

אשר למים, אין ספק שכרגע ישראל נמצאת בנקודת שפל בתחום זה. המים השפירים הולכים ופוחתים. יש לציין כי גידולי הירקות אינם מושקים במים מושבים. מרבית הייצור נסמך על מים שפירים מהמערכת התלת-אגנית או ממקורות אחרים, במיוחד באזורי הערבה, בקעת הירדן וחלקית ברמת הנגב, ולכן הפתרון העתידי הוא הפניית עיקר המים המושבים לגידולי מטעים והפניית המים השפירים וחלק מהמותפלים לטובת גידולי ירקות וגידולים רגישים לחומרים שבמים המושבים. כמו-כן, קיימת ההצעה שרמת הטיהור תהייה ברמה שלישונית, שתאפשר שימוש בהם גם בגידולי הירקות.

בקרוב יגדל השימוש במים מותפלים בחקלאות. מים כאלה יוזרמו בצנרת ללא הודעה מראש וללא תיאום מוקדם, וכנראה שהחקלאי יקבל את המים ממקורות שונים. בכך תגדל השונות בין איכויות המים, והדבר יביא למצבים של מחסור ביסודות הזנה מרכזיים, כגון סידן ומגניון, שנמצאים בריכוזים נמוכים במים המותפלים וברמה סבירה במי המוביל או במי השפדן. לפיכך, צריך ליצור תקן למים להשקיה, כך שחברת מקורות תתאים את ריכוזי היסודות החסרים מראש, ולא להשאיר זאת לאחריות המגדלים.

בנושא עובדים זרים, אינני רואה בעיה בכך שיש כ-27,000 עובדים זרים - תאילנדים, בחקלאות הישראלית. הם בדרך כלל נמצאים ביישובים חקלאיים ובפריפריה, מנותקים ממרכז הארץ, לא אלימים, עובדים כל היום ועושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר. אין זה דומה למה לתנאי החיים והעבודה של עובדים זרים במרכזי הערים, ויכול להיות ששם צריך לעשות סדר אחר.

העובדים הזרים מיועדים לעבודות שהמיכון רחוק מלהיות ישים בהן, כגון: קטיף, איסוף תוצרת עדינה, מיון. לעומתם, בענפי החקלאות המתועשת, בשטחים הפתוחים, הקצאת העובדים הזרים היא מינימאלית, ושם יש לעודד את המעבר לשימוש במיכון. ישראלים לא יבואו לעבוד בחקלאות. לכן, במערכת ההדרכה נעשה את כל המאמצים כדי לדאוג לפתח ולאמץ מיכון חוסך ימי עבודה, כחלופה לעובדים זרים בענפי החקלאות השונים, במידה שהציוד יתאים לעבודות החקלאיות הנדרשות בתהליכי הייצור של מיני ירקות ופירות.

אשר לאיכות ומצוינות, אני ישר נוגע בנושא שאריות חומרי הדברה או חומרים רעילים, שחלקם מותר באופן חלקי וחלקם אסור לגמרי. לכן, נדרשת מערכת של שקיפות ותיעוד הפעילות החקלאית, כדי שבכל רגע נתון נוכל לקבל את כל המידע הנחוץ לנו כדי לעודד שילוב של הדברה ביולוגית כזו או אחרת.

זו מדיניות שצריכה להיקבע במשרד החקלאות מהשר דרך המנכ"ל, ומשם אל היחידות השונות: רשות התכנון, מינהלת ההשקעות, השירותים להגנת הצומח ולביקורת וכמובן שה"מ, וממנה אל החקלאים עצמם, שגם הם צריכים להיות קשורים ושותפים.

 

אז צריך לעשות מהפכה בחקלאות? אולי רפורמה?

אין פה צורך ברפורמה מיוחדת, זו פשוט צריכה להיות הגישה של כולם. מדיניות זו צריכה להיות מותאמת כל הזמן למצב החקלאות והענפים השונים, ועל-פיה ייקבעו היעדים, שמהם ייגזרו המשימות, ולבסוף יוביל הדבר לביצוע ולהישגים שיבואו בהמשך.

כיום הצרכנים בישראל תובעים לקבל סחורה באיכות דומה לזו שהם פוגשים בחו"ל. היוזמה באה לידי ביטוי בעמידה בלוחות זמנים, בהספקה רציפה וזמינה, במיון טוב, באחידות בצבע, בגודל או בקוטר, בהגשה באריזה יפה. הצרכן מוכן לשלם עבור תוצרת איכותית והחקלאי צריך להרוויח ולהתפרנס בכבוד.

 

מה באשר ליצוא הירקות מישראל?

היצוא הוא נושא חשוב ומרכזי בענף הירקות, שצריך להמשיך בחיזוקו מכל הכיוונים, כולל פיתוח מוצרים חדשים, זנים מתאימים, עמידה בדרישות שוקי העולם, עמידה בתחרות ואף הגברת ההישגיות, וכמובן, יעילות בייצור. יצוא הירקות לשווקים באירופה וליעדים אחרים מהווה מקור פרנסה לחקלאים רבים. גידולים רבים ואזורי גידול בנויים על הייצור והשיווק ליצוא, ולכן יש להמשיך בחיזוק ובתמיכה של גידולי היצוא בשיטות ובאמצעים שונים. בעתיד צריך לפעול לפיתוח שווקים חדשים, בעיקר במדינות מזרח אירופה, ולפיתוח מוצרים חדשים, כולל מוצרי נישה לשווקים במערב אירופה, בנוסף לשיווק הקיים. אין ספק כי הייצור ליצוא הוביל לשיווק תוצרת איכותית גם בשוק המקומי.

 

מה באשר לייצור זרעים?

 אחד הדברים שמציקים לי הוא ההתנהגות של חברות הזרעים בהקשר לאתרי ייצור הזרעים. לא יכול להיות שחברות זרעים ישראליות ידירו את רגליהן מישראל. אנחנו חייבים להוביל מהלך שישאיר את הפקת הזרעים בארץ, כדי שתהיה פרנסה לחקלאים בישראל. בשנים האחרונות התגלו מספר מחלות חדשות בענף הירקות, ועד כמה שידוע הן יכולות היו להגיע באמצעות זרעי ירקות מיובאים. לכן אני רואה חשיבות רבה בכך שהטיפוח הישראלי של זרעים וכן ייצור הזרעים ייעשו בארץ, ובכך תימנע התפשטות מחלות חדשות בלתי מוכרות ובלתי ידועות. הסיכון בהעברת מחלות, באמצעות יבוא מסיבי של זרעים מחוץ-לארץ, ממקורות לא בטוחים, עלול להרוס את הענף כולו, הן לשוק המקומי והן ליצוא.

 

מה שלא יהיה, עומר זידאן נשאר אדם אופטימי, היום יותר מתמיד. לדבריו, "האוכלוסייה בארץ ובעולם תגדל. הדרישה לירקות ופירות תגדל. יש מקום בשוק לכמויות גדולות של תוצרת טרייה ואיכותית. תגדל הדרישה לתוצרת בעלת ערכים תזונתיים ובריאותיים. מהחקלאים בישראל תידרש, גם בעתיד, התמחות והתמקצעות. יש חשיבות לחיזוק המחקר וההדרכה בארץ, גם כדי שיהיו פיתוחים חדשים, וחשוב לתת יד גם ליוזמה הפרטית".

 

ראיין: עזי בירמן

ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית © 2008, רח קפלן 2, ת.ד. 40006, מיקוד 61400 ת"א, טל 036090050 irgun@yerakot.org.il
כל הזכויות שמורות לארגון מגדלי הירקות בישראל © 2008